גזר דין בתיק ת"פ 12780-03-13

1.       בעקבות הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים, הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן, והנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן.

          בין הצדדים לא נעשה הסדר ביחס לעונש שיוטל על הנאשם, והטיעון לעונש היה טיעון חופשי.

2.       בכתב האישום המתוקן מיוחסת לנאשם עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

          על פי כתב האישום, בו הנאשם הודה, בתאריך 26.2.2013 נהג הנאשם במכונית ולצדו ישבה עלמה בשם אודליה. עלמה נוספת ישבה במושב האחורי. במהלך הנסיעה החליטו הנאשם ואודליה לשדוד את תיקה של המתלוננת, שהלכה לתומה ברחוב. אודליה ירדה מהמכונית והתנפלה על המתלוננת, והחלה למשוך את תיקה. בשלב מסוים ירד הנאשם מן המכונית, וביחד עם אודליה הפיל את המתלוננת אל הקרקע, ותיקה נשמט מידה. תוך כדי כך נפלו מהתיק מכשיר טלפון נייד וצרור מפתחות. הנאשם ואודליה נטלו את התיק, את הטלפון הנייד ואת המפתחות, ונמלטו מהמקום.

          נטען בכתב האישום, כי המתלוננת נחבלה בברכיה ובראשה.

3.       תצוין העובדה, שעניינה של אודליה התברר בנפרד (ת"פ 13 - 03 - 12706, בפני כב' השופט כ' סעב), והיא נדונה על חלקה בפרשה ל- 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מכיוון שעל אודליה היה תלוי ועומד מאסר על תנאי למשך שנה, הפעיל בית המשפט את המאסר המותנה, כך שמחציתו תחפוף את עונש המאסר ומחציתו תצטבר לו, ובסה"כ נדונה אודליה ל- 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

4.       בא כוח המאשימה הגיש את גיליון ההרשעות הפליליות הקודמות שנרשם לחובת הנאשם, וכן עמד בא כוח המאשימה על חומרת העבירה המיוחסת לנאשם. לטענת בא כוח המאשימה, הנאשם ואודליה פגעו באישה תמימה שנקרתה על דרכם, ונתפסה בעיניהם כקורבן חלש ופגיע. לטענת בא כוח המאשימה, יש לנקוט ביד קשה כלפי מי שעוברים עבירות מהסוג הנדון, בראש ובראשונה כדי להגן על הציבור.

          לטענת בא כוח המאשימה, מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין נע בין 4 ל- 6 שנות מאסר לריצוי בפועל. בא כוח המאשימה אינו מתעלם מכך שאודליה נדונה ל- 30 חודשי מאסר בלבד, אלא שלטענתו, בית המשפט  הביא בחשבון שיקולי שיקום שונים הנוגעים לעניינה, שכן עברה טיפול לנגמלים מסמים, שיקולים שאינם רלוונטיים לעניינו של הנאשם שלפני.

          בא כוח המאשימה הניח על שולחני אסופת פסיקה, התומכת במתחם העונש ההולם שהוצע על ידו.

5.       בא כוח הנאשם טען, כי יש להקל עם הנאשם משום שהמעשה שנעשה לא היה ברף הגבוה של עבירת השוד. לטענת בא כוח הנאשם, המעשה לא תוכנן מראש, והמתלוננת לא נזקקה לטיפול רפואי. בא כוח הנאשם הוסיף, כי הנאשם הודה בעבירה המיוחס לו לפני שהוחל בשמיעת הראיות, והדבר מלמד על רצונו לקחת אחריות על המעשה שעשה ועל חרטתו וצערו על המעשה, ועוד הוסיף בא כוח הנאשם, כי מאז המעשה נתון הנאשם במעצר, ובבית המעצר הוא גמל עצמו מסמים ואף משמש כחונך לעצורים אחרים.

          בא כוח הנאשם הוסיף ועמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, על היותו נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי, וכן על כך, שלטענתו, חלקה של אודליה בכל הפרשה היה חמור יותר מחלקו של הנאשם. לדעת בא כוח הנאשם, מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין הוא בין שישה חודשי מאסר ועד שנתיים מאסר לריצוי בפועל.

          אף בא כוח הנאשם הניח לפני אסופת פסיקה, מתוכה ניתן ללמוד על ענישה מקלה שהושתה על נאשמים שונים בעבירות דומות.

6.       מטעם הנאשם העידה בפני אשת הנאשם, אשר סיפרה על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל תמיכתו בה, בבנה (מנישואין קודמים) ובבתם המשותפת. אשת הנאשם ביקשה כי אתחשב במצבו ואדון את הנאשם על פי מידת הרחמים.

          אף הנאשם אמר בדבריו, כי הוא מצטער על אשר אירע.

7.       קביעת מתחם העונש ההולם - נסיבות הקשורות בעבירה (סעיפים 40ג, 40ט' - 40י"א לחוק העונשין):

(א)     העיקרון המנחה בקביעת "מתחם העונש ההולם" הוא "עיקרון ההלימה". על פי עיקרון זה יש לקיים יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם מחד גיסא ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו מאידך גיסא. בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב במידת הפגיעה בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, במידת הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה על ידי הנאשם. נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם נסיבות אחרות שאינן קשורות לביצוע העבירה, תילקחנה בחשבון בשלב הבא, הוא השלב בו אבוא לקצוב את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם.

 (ב)     בסעיף 40ט' לחוק העונשין, פורטו שיקולים שונים, שאינם מהווים רשימה סגורה,  שעל בית המשפט להתחשב בהם, ככל שבית המשפט סבור שהם משפיעים על חומרת המעשה ועל אשמו של הנאשם. בהתייחס לעניין שלפני, יש להביא בחשבון את הערך החברתי המוגן שנפגע ואת הנזק שנגרם מביצוע העבירות.

(ג)      העבירה שהנאשם הורשע בביצועה היא עבירה, שהמחוקק קצב לצדה עונש מאסר מרבי של 20 שנות מאסר, והדבר מלמד על החשיבות שהמחוקק ייחס לערכים החברתיים של שמירת שלמות הגוף והרכוש, וביטחון הציבור. העונש המרבי הקצוב לצד העבירה מצביע על הצורך להגן על הציבור מפני מי שמבקשים לתקוף אותו פיזית כדי ליטול את רכושו, ועושים זאת, כמו במקרה שלפני, בחבורה. למעשה אין מחלוקת בפסיקה, שעבירת השוד בה הורשע הנאשם מחייבת עונש מאסר בפועל, ונראה הדבר, שעם ריבוי המקרים בהם אנשים תמימים נחשפים למעשי שוד של חטיפת תיקים, הענישה הולכת ומחמירה, והעונשים הולכים ונעשים כבדים יותר. הטעם לכך הוא, שהציבור זקוק יותר ויותר להגנה, ומערכת האכיפה חייבת לתרום את חלקה במאמץ למגר את התופעה הפסולה.

(ד)      מתוך הפסיקה ליקטתי מספר פסקי דין מהתקופה האחרונה, כמפורט להלן: